<h1>העיטור מאמר שני</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ודוקא דמקני ליה מידי דלא הוה ליה מעיקרא אבל היכא דלא מקני ליה מידי אלא כדי שלא יחזרו בדבר שביניהן קנין דברים בעלמא הוא. כדאמרינן בריש [פ"ק] דב"ב וכי רצו מאי הוי להדרו בהו בשקנו מידו וכי קנו מידו מאי הוי קנין דברים בעלמא הוא דלא מקנה ליה מידי אלא תנאי דברים הן שביניהן שיש עליהן לעשות היום ומחר וכגון תגרי דאתנו אהדדי בקנין דכי זביננא לההוא מידי ליהוי בשותפותא ביננא ואזל חד וזבן לית ליה לאידך למיבעי ליה מידי דקנין דברים הוא והכין שדרו גאוני מתא מחסיא בתיובתא. ורבוותא פירשו כל מי שאומר אעשה לך ואתן לך כך וכך בלשון הבא קנין דברים הוא ולא נהירא לן.
<h2>דף מ.</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים קניין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו ובפני שנים לאו דוקא דאפילו קנין קמי חד אי נמי שניהם מודים סגי ואין אחד מהם יכול לחזור בו אף על גב דליכא עדים כדאמרינן בפרק האומר (קידושין ס"ה:) הנהו דפלוג נכסי בהדדי בלא סהדי וקא מבעיא להו אי מקיימא מילתא בלא סהדי או לא ואמר ליה לא אברו סהדי אלא לשקרי. וכדאמרינן בבבא מציעא פרק הזהב (מ"ו.) היה עומד בגורן ופריך ליקני ליה מעות אגב סודר ואם איתא דעדים בעינן לישני ליה דלית ליה עדים. ובפרק קמא דסנהדרין (ו'.) אסיק פשרה צריכה קנין בפני עדים ואסיקנא התם דמאן דאמר בפני שנים הוא הדין אפילו בפני חד אלא כי היכי דליהוו עליה סהדי. ובכל מידי מהניא הודאה לבר מאשה כדאמרינן (קידושין ס"ה.) המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מודים.
<h2>דף סג.</h2>
וכתב רבינו האי דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף בכולהו לא מהני קנין ואפילו אגב ארעא [דקיימא לן כר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, ולא אייתי בה ראיה בהא]. ואנן דייקינן לה מהא דגרסינן בפרק מי שמת (קמ"ז:) אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית הזה ויאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. ופרשי רבוותא דדבר שאין לו גוף הוא. ואיכא למישמע מינה דאפילו יורש אינו יורש אויר בלא גוף כדגרסינן גבי הלוואתי לפלוני (שם קמ"ח.) שאני התם הואיל ויורש יורשה. שמע מינה דדירה אויר ופירות יורש אינו יורשה. אבל רבינו נחשון פירש מפני שלא אמר ידור בו כך וכך ידור בו שעה אחת משמע. והרב אדוני אבי פירש לה בהאי טעמא. מיהו דייקינן לה מהא דגרסינן בירושלמי (דמאי פ"ו ה"ב) אמר רבי אבהו אמר ריש לקיש המוכר מעשר שדה לחבירו לא עשה ולא כלום ולדי שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אבל מוכר לו שדה ומשייר מעשר שדה מוכר שפחה ומשייר ולדות מוכר חורבה ומשייר אוירה. והיינו דגרסינן בגמרא דילן בפרק המוכר את הבית (ס"ג.) בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו, ודיוטא הוא האויר שעל גבה. והיינו דקאמר עלה בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת אומרת אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. ויש לישנא אחרינא וזה עיקר וכן פירש הרב אדוני אבי בפירושו. ושמע מינה דדבר שאין בו ממש לא מקני.
<h2>דף סט:</h2>
תשובה לרב פלטוי האי מאן דכתב בשטרא יהבית לברי או לאנתתי כל דאית לי וכל דהוי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה ההיא שעתא דכתב ליה ואינך לא. והא דקשיא להו לרבוותא מהא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"א:) ההוא גברא דזבין לכתובתא דאימיה בטובת הנאה ואמר ליה אי אתיא אימיה וקא מערערא וכו'. והא דגרסינן במי שמת (קנ"ט.) זהו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק אלמא האב לא מפיק פריק רבינו האי דאדמי קאמר ובנו מוציא מיד הלקוחות בלא דמי שאין ללוקח לחזור עליו מפני האחריות. והכא נמי אי אתיא אימיה וקא מערערא לא מהדרנא לך אדמי קאמר. ואמר רבא אחריות דנפשיה קביל עליה ומהדר דמי אבל קרקע לא קנייה דמה שאירש מאבא הוא כו'. ואף על גב דקיימא לן דחזר ולקח מבעלים הראשונים כרב דאמר (ב"מ ט"ו:) מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו התם סמכא דעתיה דטרח אבתריה כי היכי דלא לקריוה גזלנא אבל הכא ירושה ממילא היא ולא טרח אבתרה כדאיתא התם ולא סמכא דעתיה. ורב אלפס כתב בהלכות דכי אמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושלא ברשותו היכא דלא תפיס לההוא מידי דאקני ליה וקא תבע ליה אבל אי תפיס תפיס והאי נמי כיון דזבין ליה וכתיב ליה שטרא ומסר ליה שטרא כמאן דתפיס דמי. ומסתייע ליה דהא רב נחמן אמר בפרק איזהו נשך (ס"ו:) אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. וגאון אוקמיה בגוססת דומיא דמה שאירש מאבא היום מכור לך אי נמי בכדי חייו דומיא דמה שתעלה מצודתי היום. ור' משה בר' חנוך אמר כתובה אינה ככל הירושות שאין האשה מוחזקת בה עד שתשבע וברשות היתומים היא ולפיכך יכול למוכרה אבל ירושה אחרת ודבר שאינו ברשותו אינו יכול למכור. ואי קשיא לך הא דאמרינן (ב"ב ס"ט:) ארעא ודיקלי אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי. דמשמע דאף על גב דליתיה לההוא מידי ברשותיה ושכיח למיזבן מחוייב למיתן ליה פירש רבינו אלפס (שם) דהא דאמר זבין ליה תרי דיקלי לאו חיובי מחייבינן ליה למזבן דהא דבר שלא בא לעולם הוא אלא רשות יהבינן ליה למזבן ואי אמר ליה זביננא לך לא מצי אידך למימר ליה לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דיקלי אלא כי זבין ליה תרי דיקלי מיחייב לקבולי מיניה ההוא ארעא ואף על גב דלית בה תרי דיקלי. ובסוף מכירת קרקעות סברא אחרינא לרבינו נסים. ומיהו סברא דכולהו רבוותא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושאינו ברשותו אלא בפסיקתא ותנאי כתובה. ובהרשאה דמהני קנין טעמא כדפרשי רבוותא וכסברא דילן דכתי' בהרשאה.
<h2>דף קיד.</h2>
וגרסינן בפרק יש נוחלין קניין אימתי חוזר [בו] רבה אמר כל זמן שיושבין רב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין אמר רב יוסף כוותי דידי מסתברא דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין. והא ודאי מתנת שכיב מרע במקצת היא דבעיא קנין דאי בכולה לא בעיא קניין דהא קיימא לן אם עמד חוזר וכיון דלא הויא מתנה עד דמיית אפי' סליקו להו מעניינא לעניינא אין עושין דין אלא ודאי במקצת היא ובקנין ואי סלקא דעתך כל זמן שיושבין ניחוש דילמא הדר ביה וכיון דמצי הדר ביה היכי גמרינן דינא במילתא דלא פסיקא לן וקיימא לן כרב יוסף. שמע מינה דבי דינא לא חתכי דינא עד דאיתברר להו אי הדרי להו אי לא הדרי. ומסתברא דפלוגתא דרבה ורב יוסף כגון מתנת בריא ושכיב מרע וזולתן אבל דיינין המקובלין לדין ולפשרה בקנין אין חוזרין אלא תוך כדי דיבור. ואיכא למימר דלא פליגי אלא בשכיב מרע דכל שעתא מידק דייק עד דסליקו מעניינא. אבל בהקנאה אחריתי לא מצי למהדר אלא תוך כדי דיבור. ולא גרע קנין ממשיכה ופסיקא וחזקה. וגבי משיכה אמרינן (פ"ו.) פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד שניהם יכולין לחזור בהן מדד שניהן אין יכולין לחזור בהן. וגרסינן נמי (פ"ה.) משנתמלאת המדה ללוקח ואף על פי שעסוקין באותו ענין קאמר ללוקח. וגבי הקדש דקיימא לן (קל"ג.) אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכי קאמר (ב"ק ע"ג:) הרי זו תמורת עולה ונמלך לאחר כדי דיבור ואמר הרי זו תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה. ותו מאי שנא דקאמר הכא גבי שכיב מרע לשמעינן בעלמא גבי הקנאות ותו היכא קאי דקאמר הכי קנין אימתי חוזר בו הוה ליה למימר קנין רבה אמר כל זמן שיושבין חוזר בו. והרב המחבר כתב איכא מאן דאמר בכל קנין קאמר ואיכא מאן דאמר בקנין דשכיב מרע קאמר אבל בבריא תוך כדי דיבור הוא ודעתי נוטה בכל קנין. פירש ר"ש זצ"ל ודוקא שנכנסו לבקר את החולה שלא נכנסו אלא לראות בעלמא אבל אם נכנסו לשם עדות שוב אין יכולין לדון דאין עד נעשה דיין. ומסתברא דלא אמרינן אין עד נעשה דיין כשיודע העדות אלא כשהעיד כדאיתא לקמן בקיום. וכתב גאון דוקא סתם אבל פירש בשעת קנין בלא חזרה אינו חוזר כלל. ודוקא שלא כתבו שטר אבל כתבו שטר אף על פי שעסוקין באותו ענין אינו חוזר ובהודאה כתבינן מה שכתב רבינו אלפס.
<h2>דף קמז:</h2>
וכתב רבינו האי דדבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה ואכילת פירות בלא גוף בכולהו לא מהני קנין ואפילו אגב ארעא [דקיימא לן כר' יוחנן דאמר גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו, ולא אייתי בה ראיה בהא]. ואנן דייקינן לה מהא דגרסינן בפרק מי שמת (קמ"ז:) אמר רבא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית הזה ויאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. ופרשי רבוותא דדבר שאין לו גוף הוא. ואיכא למישמע מינה דאפילו יורש אינו יורש אויר בלא גוף כדגרסינן גבי הלוואתי לפלוני (שם קמ"ח.) שאני התם הואיל ויורש יורשה. שמע מינה דדירה אויר ופירות יורש אינו יורשה. אבל רבינו נחשון פירש מפני שלא אמר ידור בו כך וכך ידור בו שעה אחת משמע. והרב אדוני אבי פירש לה בהאי טעמא. מיהו דייקינן לה מהא דגרסינן בירושלמי (דמאי פ"ו ה"ב) אמר רבי אבהו אמר ריש לקיש המוכר מעשר שדה לחבירו לא עשה ולא כלום ולדי שפחתו לחבירו לא עשה ולא כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אבל מוכר לו שדה ומשייר מעשר שדה מוכר שפחה ומשייר ולדות מוכר חורבה ומשייר אוירה. והיינו דגרסינן בגמרא דילן בפרק המוכר את הבית (ס"ג.) בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו, ודיוטא הוא האויר שעל גבה. והיינו דקאמר עלה בשלמא לרב זביד היינו דקאמר זאת אומרת אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. ויש לישנא אחרינא וזה עיקר וכן פירש הרב אדוני אבי בפירושו. ושמע מינה דדבר שאין בו ממש לא מקני.
ובמלווה בעינן מעמד שלשתן והודאה דאיסור (קמ"ט.) לא מהני דא"כ הא דגרסינן בפרק מי שמת (קמ"ז:) למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע. ומקשה ליה מהא דאמרינן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו' אדשני ליה בבריא נמי איתיה במעמד שלשתן לשני ליה נמי דאיתיה נמי בבריא בהודאה דאיסור אלא לאו שמע מינה לא מקני חוב בהודאה אפילו לסברא דרבוותא אלא במעמד שלשתן.
<h2>דף קמט.</h2>
ובמלווה בעינן מעמד שלשתן והודאה דאיסור (קמ"ט.) לא מהני דא"כ הא דגרסינן בפרק מי שמת (קמ"ז:) למימרא דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע. ומקשה ליה מהא דאמרינן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני וכו' אדשני ליה בבריא נמי איתיה במעמד שלשתן לשני ליה נמי דאיתיה נמי בבריא בהודאה דאיסור אלא לאו שמע מינה לא מקני חוב בהודאה אפילו לסברא דרבוותא אלא במעמד שלשתן.
<h2>דף קנט.</h2>
תשובה לרב פלטוי האי מאן דכתב בשטרא יהבית לברי או לאנתתי כל דאית לי וכל דהוי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה ההיא שעתא דכתב ליה ואינך לא. והא דקשיא להו לרבוותא מהא דגרסינן בפרק מי שהיה נשוי (צ"א:) ההוא גברא דזבין לכתובתא דאימיה בטובת הנאה ואמר ליה אי אתיא אימיה וקא מערערא וכו'. והא דגרסינן במי שמת (קנ"ט.) זהו שקשה בדיני ממונות אבוה מזבין ואיהו מפיק אלמא האב לא מפיק פריק רבינו האי דאדמי קאמר ובנו מוציא מיד הלקוחות בלא דמי שאין ללוקח לחזור עליו מפני האחריות. והכא נמי אי אתיא אימיה וקא מערערא לא מהדרנא לך אדמי קאמר. ואמר רבא אחריות דנפשיה קביל עליה ומהדר דמי אבל קרקע לא קנייה דמה שאירש מאבא הוא כו'. ואף על גב דקיימא לן דחזר ולקח מבעלים הראשונים כרב דאמר (ב"מ ט"ו:) מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו התם סמכא דעתיה דטרח אבתריה כי היכי דלא לקריוה גזלנא אבל הכא ירושה ממילא היא ולא טרח אבתרה כדאיתא התם ולא סמכא דעתיה. ורב אלפס כתב בהלכות דכי אמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושלא ברשותו היכא דלא תפיס לההוא מידי דאקני ליה וקא תבע ליה אבל אי תפיס תפיס והאי נמי כיון דזבין ליה וכתיב ליה שטרא ומסר ליה שטרא כמאן דתפיס דמי. ומסתייע ליה דהא רב נחמן אמר בפרק איזהו נשך (ס"ו:) אף משבאו לעולם יכול לחזור בו ומודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. וגאון אוקמיה בגוססת דומיא דמה שאירש מאבא היום מכור לך אי נמי בכדי חייו דומיא דמה שתעלה מצודתי היום. ור' משה בר' חנוך אמר כתובה אינה ככל הירושות שאין האשה מוחזקת בה עד שתשבע וברשות היתומים היא ולפיכך יכול למוכרה אבל ירושה אחרת ודבר שאינו ברשותו אינו יכול למכור. ואי קשיא לך הא דאמרינן (ב"ב ס"ט:) ארעא ודיקלי אי אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי. דמשמע דאף על גב דליתיה לההוא מידי ברשותיה ושכיח למיזבן מחוייב למיתן ליה פירש רבינו אלפס (שם) דהא דאמר זבין ליה תרי דיקלי לאו חיובי מחייבינן ליה למזבן דהא דבר שלא בא לעולם הוא אלא רשות יהבינן ליה למזבן ואי אמר ליה זביננא לך לא מצי אידך למימר ליה לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דיקלי אלא כי זבין ליה תרי דיקלי מיחייב לקבולי מיניה ההוא ארעא ואף על גב דלית בה תרי דיקלי. ובסוף מכירת קרקעות סברא אחרינא לרבינו נסים. ומיהו סברא דכולהו רבוותא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושאינו ברשותו אלא בפסיקתא ותנאי כתובה. ובהרשאה דמהני קנין טעמא כדפרשי רבוותא וכסברא דילן דכתי' בהרשאה.
<h2>דף קסח.</h2>
ומסתברא דאסמכתא בקנין אף על גב דלא אמר מעכשיו קני כדגרסינן בנדרים (כ"ז:) הלכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב וכן כתב רבינו ברוך זצ"ל וזה לשונו אמר ברוך בן שמואל ראינו שכתב הגאון זצ"ל הא דאמרינן והלכתא אסמכתא קניא כו' גבי ההוא גברא דאתפיס זכוותיה בבי דינא איתמר. ולית על דברי גאון ראיה. וסבירא לן שדבר נוהג בכל הוא. ורבינו שלמה פירש באיזהו נשך (ע"ג:) אמר רב חמא האי דיהיב ליה זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא וכו' ואמר רב אשי וכו' אסמכתא היא. וכיון דלא קנו מידו לאו כלום הוא עד כאן פירוש רבינו שלמה. ורבוותא דאמרי דהאי פיסקא דנדרים ליתא תמיהא לן טובא דהא אפילו אשכחן בפיסקא אחרינא דלא קניא הוה לן לאקשויי הלכתא אהלכתא השתא דלא אשכחן היכי דחינן לה.
אלא שמע מינה דפלוגתא דר' יוסי ורבנן באסמכתא בלא קנין (דרבנן סברי) [דר' יוסי סבר] קני מידי דהוה אכולהו תנאי דממונא דעלמא דקימא לן דלא בעי קנין כדאיתא בפותיקי (ור' יוסי) [ור' יהודה] סבר כיון דבלשון אסמכתא היא לא קני בלא קנין והכי מסתברא מדגרסינן (ב"מ צ"ד.) מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמר (ר' יוחנן) [שמואל] בשקנו מידו (ושמואל) [ור' יוחנן] אמר אפילו תימא בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה. אלמא היכא דאיכא למימר גמר ומשעבד נפשיה בההיא הנאה משתעבד בלא קנין כתנאה בעלמא בקנין. וערב נמי דהיא אסמכתא בלא קניא משתעבד משום בההיא הנאה דקא מהימן ליה כדאמרינן בגט פשוט (קע"ג:) באסמכתא בעלמא בקנין והא דאמרינן התם בערכין (כ"ג:) (דערב) [בערב] דבעי קנין לגבות ממשעבדי קאמר כדפרישית בערב. דאי סלקא דעתך פלוגתא דר' יוסי ורבנן בקנין אסמכתא לר' (יוסי) [יהודה] מאי טעמא לא משתעבד בקנין כי היכי דמודה בערב דמשתעבד משום בההיא הנאה אלא לאו כולהו בקנין משתעבדי.
<h2>דף קעג:</h2>
אלא שמע מינה דפלוגתא דר' יוסי ורבנן באסמכתא בלא קנין (דרבנן סברי) [דר' יוסי סבר] קני מידי דהוה אכולהו תנאי דממונא דעלמא דקימא לן דלא בעי קנין כדאיתא בפותיקי (ור' יוסי) [ור' יהודה] סבר כיון דבלשון אסמכתא היא לא קני בלא קנין והכי מסתברא מדגרסינן (ב"מ צ"ד.) מתנה שומר חנם להיות כשואל ואמר (ר' יוחנן) [שמואל] בשקנו מידו (ושמואל) [ור' יוחנן] אמר אפילו תימא בשלא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשעבד נפשיה. אלמא היכא דאיכא למימר גמר ומשעבד נפשיה בההיא הנאה משתעבד בלא קנין כתנאה בעלמא בקנין. וערב נמי דהיא אסמכתא בלא קניא משתעבד משום בההיא הנאה דקא מהימן ליה כדאמרינן בגט פשוט (קע"ג:) באסמכתא בעלמא בקנין והא דאמרינן התם בערכין (כ"ג:) (דערב) [בערב] דבעי קנין לגבות ממשעבדי קאמר כדפרישית בערב. דאי סלקא דעתך פלוגתא דר' יוסי ורבנן בקנין אסמכתא לר' (יוסי) [יהודה] מאי טעמא לא משתעבד בקנין כי היכי דמודה בערב דמשתעבד משום בההיא הנאה אלא לאו כולהו בקנין משתעבדי.
